נמאס לי כבר לשכנע את עצמי שהנה עכשיו הכל מסתדר, אני ואמא שלי מתקרבות, אני והחברות מתקרבות יותר והכל נהיה טוב יותר בחיים שלי. אף פעם לא טוב. תמיד מגיעה נפילה קשה וכואבת בסוף, תמיד זה איפה שהו מתרסק, וכן אני יודעת ומכירה את המשפט - בחיים יש עליות ומורדות.
מכירה יותר מידי, כולם תמיד אומרים לי את זה. אבל איך אתם יכולים להסביר את זה שהמורדות אצלי הן נפילות קשות וכואבות והעליות הן קפיצות קטנות שתמיד מובילות לעוד התרסקות.
יש לי כלכך הרבה בעיות, באמת שאלוהים חנן אותי בבעיות - תודה רבה לך !
עלה לי החום, בנוסף לבעיות ברכיים והשברי מאמץ והדלקות שאני מסתירה הנה עוד דבר להסתיר, כולם כל היום חושבים שאני משקרת, שאין לי טיפת כבוד ומוסר ושכל מה שאיכפת לי זה הסטודיו כמובן- תמיד הם מאשימים את הסטודיו.
דיייי כבר נמאס לי מהחיים האלה אף אחד לא מבין אותי, אף אחד גם לא מנסה.
כולם תקועים במחשבות ובאמונות שלהם ולא איכפת להם מאחרים - ותמיד יוצא שאני נדפקת מזה.
אמא שלי אף פעם לא ניסתה להבין אותי - את האהבה שלי לריקוד , האהבה שלי לחבר שלי.
במיוחד עם הריקוד- תמיד היה לה קשה לקבל את זה אז אני עבדתי קשה והשגתי מלגה (אני לא משלמת כסף על הסטודיו אלא עובדת שם בשבילו) , עשיתי לה את החיים קלים - היא לא משלמת על הסטודיו שקל.
וכמובן שקרעתי את עצמי עוד יותר- אני צריכה תמיד להתנדב למופעים שונים ולעבוד שם פעם בשבוע וללמד בנות בגילאי שלוש ארבע ביחד עם עוד מורה מקצועית.
הכל עשיתי בשביל ההצלחה שלי ומי הבין והעריך את זה ? אף אחד. פשוט אף אחד.
לפעמים בא לי פשוט לברוח - מכירים את זה?
פשוט להעלם מפה ולחיות בעולם משלי שאני יכולה לעשות רק את מה שאני רוצה ואוהבת ורק מה שטוב לי !!
אבל אז אני חושבת על המשפחה שלי וכמה שאני אוהבת אותם, והם לא אוהבים אותי.
וזה קשה לי כי אני חושבת על אמא שלי שפעם היינו כלכך קרובות ועכשיו לא איכפת לה ממני בכלל - היא אפילו לא מנסה להבין אותי בכלללללל!
היום למשל היא ואח שלי נסעו לסרט בלעדיי , בילו כל היום ולאף אחד לא היה בכלל איכפת ממני, למה ? את זה גם אני שואלת.
בקיצור עשיתי פה בלאגן שלם, אבל זה בדיוק כמו בראש שלי - אני כבר לא מבינה את עצמי מרוב הבלאגן שהולך שם זה כבר בלתי אפשרי.. מקווה שהבנתן משהו ושיש פה מישהי שתבין אותי ותוכל לעזור..
אני באמת שמחה שיש לי מקום לכתוב בו.
;){kind=link}