my life or thers

אז ככה,

קוראים לי סופי, בעצם סופיה. אבל זה לא כלכך משנה.

החיים שלי לא היו מושלמים, אני לא גרה בבית ענק, ההורים שלי לא עשירים, והמשפחה  שלי לא מאושרת.

אז הכל התחיל שנולדתי והכל היה מושלם גרנו בבית גדול משפחה מאושרת ומדהימה ואז התחלתי בגיל שלוש ללכת לנבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית, באותו רגע שהתחלתי ללכת לשם הכל התחיל עם ההורים שלי, הם התחילו לריב בלי הפסקה , ניסו להפריד את האהבה שלהם ולנסות לחיות ביחד ולסדר את הכל אבל זה פשוט לא עבד. ואז ביום קיץ אחד היה ריב ענק שבעקבותיו אבא שלי עזב את הבית, ואני בתור ילדה קטנה בת שלוש וחצי חוויתי ואני זוכרת את הכל, כל הריבים הצרחות אפילו דברים שנשברו מהכעס.

אח שלי היה אז בן שנה וחצי והוא לא זוכר שום דבר כמובן, הרי הוא גם בן, בנים לא זוכרים.

בקיצור לאט לאט אבא שלי לא גר איתנו ועבר לגור עם ההורים שלו ואני בתור ילדה קטנה לא הבנתי מה קורה, אחרכך הם התגרשו ואני זכיתי לראות את האבא האהוב שלי רק פעם בשבוע ולישון אצלו פעם בשבועיים, רק ילדים להורים גרושים יכולים להבין כמה זה קשה.

אז הייתי ילדה שהתבגרה מהר, הבינה את החיים האלה מאוד מהר..

ואז הגעתי לבית ספר יסודי, עברנו לעיר אחרת והכל היה בסדר , אבל הייתי הילדה הרוסיה היחידה, כולם היו מהגן ביחד ואני הגעתי בכיתה ב' לבית ספר היסודי הזה, ילדה עם קוקיות וגרביים עד הברכיים - רוסיה קטנה שאף אחד לא הבין מה היא עושה פה.

וככה התחיל החרם, חרם שנמשך ארבע שנים, חרם נוראי על כלום.

כל יום הייתי מגיעה , חוטפת מכות והשפלות- בגיל כלכך קטן ילדים אמרו לי רוסיה זונה לכי לרוסיה עופי מפה ועוד הרבה גינויים נוראיםם.

ואז מצאתי את עצמי עומדת על החלון בקומה רביעים ומסתכלת למטה- חושבת אם לגמור את החיים שלי בשניה אחת או לחכות קצת כי אולי הכל יסתדר ויהיה יותר טוב. כמה פעמים חשבתי על זה- כי למי אני יהיה חסרה בעולם הזה? אולי לאמא ואבא שלי..

אח שלי יסתדר בסופו של דבר.

 אז בחרתי בחים וככה הגעתי לחטיבה, ופתאום אנשים אהבו אותי, התחלתי להיות יפה, להשקיע בעצמי ולאהוב את עצמי קצת, הייתי מחקה בנות אחרות כי לא ידעתי מי אני ומה אני רוצה באמת, בשנה הזאת התחלתי לרקוד.

זו הייתה השנה הכי טובה בחיי, פשוט היה מושלם אני נשבעת לכם !! כלכך נהניתי, עד שהכרתי ילדים שהיו בכיתה ט', גדולים כאלה ושמנים, הרבה יותר גדולים ממני ואני הייתי חלשה, לאט לאט כל הפסקה היו באים ונוגעים בי במקומות אישיים שאני לא רציתי עד שזה הגיע ליום אחד שאחד מהם נעל אותי איתו בשירותים והתחיל להוריד את המכנס, בבית ספר באמצע שיעור ! זה היה מזעזע, אני צרחתי כלכך הרבה והרבצתי לו שכבר לא הייתה לו ברירה אלא לתת לי לצאת משם במהירות.

אז זו הייתה ההטרדה המינית הראשונה שעברתי.

עברתי עוד כמה שאני אפרט עליהן בהמשך לא נראה לי שזה מעניין פה מישהו..

עד שהגעתי לכיתה ט', בדרך עברתי כל מיני שאלות עם עצמי, לא אהבתי את הגוף שלי והחלטתי להרעיב את עצמי ולא לאכול, רזיתי המון ואז קצת יצאתי מזה אבל תמיד נשארה בי השאלה - אני יפה ?

בכיתה ט' המצב שלי השתפר, הייתי מקובלת נורא והיו לי המון חברות טובות, בריקוד התקדמתי והקפיצו אותי ללהקה הבוגרת והייתי מאושרת, ואז הכרתי ילד אחד, מכיתה יא , שלוש שנים מעלי, היה לו כבר רישיון.

התחלנו לצאת ובפעם השלישים כבר התנשקנו,זו לא הייתה נשיקה ראשונה שלי אבל משהו בה היה ראשוני, זו הייתה נשיקה בוגרת, הוא נגע בי, לפעמים לא כלכך רציתי אבל שתקתי.

המשכנו לצאת אבל לא הגדרנו שום דבר, בכל פעם שהיד שלו התקרבה לאזור החזה שלי הזזתי אותו אבל ידעתי שבאיזשהו שלב הוא יפגע בי.

אבל התאהבתי בו.

ואז הגיע היום- הוא בא אלי הבייתה ופשוט ניסה לאנוס אותי, זה היה מפחיד,הוא הוריד אותי לרצפה ותח את המכנס ניסה להוריד לי את החולצה וזה היה נוראי ושוב פעם כעסתי עליו נורא ובכיתה, צרחתי בכל הבית . אמא שלי שמעה את הכל.

זה היה נוראאאאאאאאא.

מאותו היום הפסקנו לדבר כמובן ואני התדרדרתי עוד יותר עם הדימוי העצמי שלי, נהייתי בולמית- מי שלא יודע בולמיה זו מחלה שדומה לאנורקסיה, אוכלים הכל ואז מקיאים ככה שהאוכל לא נשאר בגוף אבל עדיין מרגישים שבעים, זה עבד לי טוב מאוד, במשך ארבע חודשים הייתי בולמית, הפסקתי לקבל מחזור והיה לי טוב בחיים !!

עד שחברות שלי החליטו להלשין עלי ליועצת, זה הרס לי את החיים! הם לא באמת רצו לעזור לי, הן רצו לצאת מידי חובה, להגיד בבקשה אם היא תמות אנחנו לא נהיה אשמות, אבל לא באמת היה להן איכפת.

כמו כולן.

ואז התחלתי לחתוך, גיליתי את הדבר הזה שנקרא מספריים ואת ההרגשה כשהן מתחכחכות לך עם העור, והסיכות והמחטים והסכינים.

חתכתי כמה פעמים..

ואז הצלחתי איכשהו לצאת מזה, עברתי עוד כמה דברים קשים בדרך ופשוט הבנתי שאני צריכה לאהוב את עצמי ולהיות עצמי ולשים זין על כל העולם !!!!!!!

ואז הכרתי את חבר שלי , הבן אדם הכי מושלם שראיתי בחיי, שאוהב אותי בזכות מי שאני !

ועכשיו אנחנו ביחד כבר כמעט שלושה חודשים והלואי שימשך לנצח. יש לי עוד כלכך הרבה דברים לספר ולשתף אבל זה בהמשך..

ואם מישהי קוראת את זה וגם היא עברה דברים דומים אני תמיד פה לענות על שאלות ולעזור אני כלכך מבינה בנות כאלה..

אז אלה היו החיים שלי בכמה שורות . אני לא מאמינה שסיפרתי את זה.