אז ככה, אני רוקדת בסטודיו מקצועי לריקוד, ממש מקצועי אני עפהה על עצמי פה ממש רקדנית מהוללת.
בקיצור יוצא לי לפעמים לחשוב, בשביל מה אני צריכה את זה? הרי אני שוברת את הרגליים שלי, את הגב את כל הגוף בעצם בשביל מה? בשביל לבוא לסטודיו לחטוף צרחות ולסבול כאב נוראי כאב שלא ניתן להסביר אותו בכלל.
זה כאב שהוא גם נפשי, כי בזמן שאת בסטודיו יום ולילה החברות שלך במסיבות, יוצאות עם חברים שלהם, או סתם נפגשות ורואות סרט או מזמינות פיצה ביחד, ואת? איפה את? בסטודיו, תמיד בסטודיו.
אני מוצאת את עצמי לפעמים יושבת בבית ובוכה וחושבת למה זה שווה את זה, הרי על הכל וויתרתי על הלימודים על החברים ועלהשינה והגוף שלי..
ההורים שלי מאוכזבים ממני כבר ואני הבושה של המשפחה, הרי רוסים, הכל חייב להיות מושלם מדהים ומלבב, לא 90 אלא 100 תמיד להיות מצטיינת בהכל ותמיד ירדוף אותי הצל של האבא והסבא הרוסים שכל היום אומרים שאני חייבת להיות הכי טובה בהכל.
אז איכזבתי את המשפחה שלי, איבדתי את כל החברים שלי כמעט חוץ מחבר שלי, והלך לי הגוף, ואז אני באה לסטודיו שבורה ובוכה עם שקיות ענקיות מתחת לעיניים ושומעת את המוזיקה, רוקדת, מבינה למה אני עושה את זה, את האומנות הזאת, למה אני רוקדת.
אי אפשר בחיים לתאר את ההרגשה הזאת, זה אנדנלין שזורם, זה אהבה שפשוט יוצאת זה אושרררררררר, ואני לא בן אדם כזה שמדבר ככה בדרך כלל אבל הריקוד הזה פשוט עושה בי משהו, פשוט גורם לי להוציא את כל מה שאני חושבת ואת כל מה שאני מרגישה.
בקיצור,
למה אני עושה את זה?
אין לי שמץ של מושג.
;){kind=link}